מאיה קזדו יקר

עבודת חקר אישית

בנושא ייצוג אלימות במשפחה בסרטים

שם: מאיה קזדו יקר

בית ספר: קוגל, חולון

שם המורה: רונית צחר- מלכה

מבוא:

הנושא בו החקר יעסוק הוא ייצוג האלימות במשפחה ובין בני זוג בסרטים:

What’s Love Got to Do With It -1993
Berlin Syndrome -2017

אני ניגשת לעבודת חקר זו עם עם המחשבה והתובנה שהנושא בא הרבה לידי ביטוי בסרטים אך ברצוני לראות אם כל סוגי האלימות השונים באים לידי ביטוי בסרטים הרבים.

במספר השנים האחרונות ישנה עלייה חדה במקרי האלימות בבית, בין בני זוג ובין בני משפחה אך למרות כל המקרים אין מספיק סיקור על הנושא והצגתו ברמה ותדירות גבוהה יותר.

לרוב, עולה בסדר היום רק סוג אחד של אלימות והוא: אלימות פיזית.

הציפיות שלי מעבודת חקר זו הן ללמוד ולראות כיצד סוגי האלימות השונים באים לידי ביטוי בסרטים וכיצד הנושא מועבר על ידי השחקנים ודרך העלילה.

מושגים-

1.ייצוג בתקשורת- דימוי ושיקוף של משהו שנלקח מן המציאות באמצעות סמלים( כגון; שפה, תצלומים, טקסט ושילובים שונים בין האמצעים הנ"ל) .

כלומר, ייצוג הוא ביטוי סמלי של משהו מן המציאות.

2. מסגור- האופן שבו התקשורת מציגה סוגייה מסוימת לציבור לקהל הרחב באמצעות שלל אמצעי התקשורת, המסגור משפיע על הדרך שבה הציבור מבין את הסוגייה הנ"ל.

-מושג זה מתקשר לעבודתי בכך שבתוך הסרט הראשון אשר בחרתי לחקור לפיו ניתן לראות איך התקשורת בו בוחרת מה להראות- את המקרבן בתור הדמות הטובה ואת הקורבן בתור הדמות המאושרת שלא נפגעה בימי חייה.

3. הבנייה חברתית של המציאות-

התקשורת אינה מראה את המציאות כפי שהיא, אלא היא מעצבת תמונה של המציאות. בו בזמן, התקשורת היא הגורם המרכזי אשר מתווך בין האזרחים. אנו נגישים למציאות רק בסביבה הקרובה אלינו וכל מה ש"רחוק מאיתנו" נגיש לנו רק באמצעות התקשורת.

-מושג זה מתקשר לעבודתי-

4. גלובליזציה- אמצעי התקשורת גורמים לעולם להפוך ל"כפר קטן" אשר בו אין גבולות להעברת המידע ולזרימתו.

What’s Love Got To Do With It

סיכום תוכן הסרט-

הסרט "What's Love Got to Do With It" מתחיל בהצגת הדמות הראשית אנה-מיי כילדה קטנה וביישנית אשר שרה עם מקהלת הכנסייה, רק שהיא מכניסה "טוויסט" משלה שבו היא מראה מה הכישרון הטבעי שלה, טיפה יותר ממה ששאר חבריה למקהלה צריכים שהיא תראה. היא לא יכולה להפסיק להאיר את החדר עם קולה גם לאחר שמעירים לה, יש לה כישרון שירה טבעי. בהמשך הסרט, כישרונה הוא זה שיציל אותה ממצב כלכלי קשה ויפתח לה דלתות רבות לתוך עולם הפרסום והזוהר ויהפוך אותה ל"טינה טרנר" הכשרונית והידועה לכולם.

אנה-מיי מכירה את הזמר המפורסם "אייק" בזמן שהיא מארחת לאחותה לחברה בעבודתה והוא מופיע בבמה של הבר. המיקרופון מועבר מידיו של הזמר המפורסם והמוצלח לידיים רבות של נשים שקולן לא ערב לאוזן, לכן הוא לא מתלהב מהן. עד שהמיקרופון מגיע לאנה-מיי.

אייק מתאהב בה ובקולה ומזמין אותה למספר דייטים, אך אימה של אנה-מיי לא מסכימה לסיטואציה מכיוון שרוצה שביתה תכניס כסף רב הביתה ותייצב את המשפחה כלכלית בתור רופאה מצליחה בבית החולים הכי טוב. אייק משחד אותה בכסף רב והיא מאשרת לו לקחת את ידה של אנה-מיי.

בחייהם העסקיים בתור הזמרים המפורסמים אין האנשים רואים בדבר לא קשורה מכיוון שהנושא לא מוצג בהופעות או בחדשות הטלויזיה למרות שהזוג מופיעים שם הרבה. ישנה בנייה של המציאות של חיי הזוג בצורה לא נכונה, התקשורת לא מראה את המציאות כמו שהיא, אלא מעצבת תמונה חדשה של המציאות, היא הגורם המרכזי שמקשר את האזרחים ואת הפרט לבין המציאות אשר לא נמצאת בסביבתינו הקרובה. כלומר, כל מה שחריג לנו (לא נמצא בסביבה הקרובה שלנו) נגיש לנו באמצעות התקשורת. התמונה שהתקשורת מראה לנו, היא זאת שמבנה לנו את המציאות שלנו (הבניית המציאות).

אך בחייהם האישיים המצב הולך ומחמיר. אייק לא מתחשב במצבה הנפשי והבריאותי של אנה-מיי ומכריח אותה לעלות לבמה כל פעם מחדש ולתת את כל קולה וכולה וכאשר היא מראה זלזול או חוסר רצון הוא נהיה אלים, חסר סבלנות ומרים עליה יד, מקלל אותה ולרוב גם אונס אותה. תחילה, אייק התנהג כלפיה באלימות ב"חדרים סגורים" (בסתר) ומאוחר יותר לאורך הסרט הוא כבר לא מסתיר זאת ועושה זאת בפומבי. הציבור לא מגיב חוץ מחברותיה של אנה-מיי.

אנה-מיי ביקשה עזרה מחברתה אשר פתחה את עולמה ונפשה של אנה-מיי ל"בודהיזם", אשר עזר לה להבין מי היא ומה היא שווה, כאשר אייק הרים עליה את ידו ופצע את פניה וגופה, היא החזירה לו וברחה כשהוא הלך לישון, דיווחה למשטרה, וסוף סוף לאחר שנים של התעללות היא התגרשה מאייק והתחילה קריירה מוצלחת בתור זמרת סולו.

ביקורות ותגובות על הסרט:הסרט קיבל 4.9 כוכבים עם 76% מהצופים אשר אהבו אותו. הביקורות על הסרט הן חיוביות ומראות על כך שהצופים אוהבים את מה שהם רואים, את המסר והדרך שהוא הועבר ובנוסף, מעריכים את ההצגה של הילדות של הדמות הראשית אשר מראה שהיא באה ממשפחה אשר נטשה אותה ושהיא נאלצה לגור עם סבתא שלה.
הסרט פורסם בקולנוע האמריקאי שנודע גם בשם "קולנוע הוליוודי" על שם השכונה הסמוכה "הוליווד" שבה קמו האולפנים הגדולים הראשונים במדינה.

הקולנוע האמריקאי הוא אחד מן ענפי הסרטים המפותחים והמצליחים ביותר בכל העולם ותעשיית הסרטים בארה"ב מפיקה מאות תוצרים כל שנה גם לקולנוע וגם לטלוויזיה.

בשנת 1878 הצלם האמריקאי "אדוארד מויברידג'" הציג את שיטת הצילום החדשה שפיתח שבאמצעותה הוא הצליח להפיק סדרת תמונות של סוס בתנועה, הוא צילם את התמונות והציב אותן בשורה אחת אחרי השנייה.

הערה על הסרט במובן התקשורתי- המשפט של הזוג היה פומבי. כלומר; לא היה שמור בסוד מן הציבור אך התקשורת לא דיווחה עליו למרות שיש לה כוח מאוד דומיננטי בעיצוב סדר היום של הציבור. כלומר, היא מעצבת\מחליטה אילו נושאים ואנשים הם "נושאי שיחה" חשובים יותר ואיזה נושאים ואנשים הם פחות חשובים. במילים אחרות, התקשורת מחליטה לאיזה נושאים "מגיעה תשומת לב ציבורי" ולאיזה נושאים פחות ואף מהם הנושאים שלא שווה לסקר אותם (תיאורית סדר היום).

סצנה 1:

נושא ה"אלימות במשפחה" מוצג באופן ברור חלקי, מכיוון שהאלימות הנפשית לא כל כך בולטת ועל הצופה להתעמק בסצנה על מנת לגלות את המניפולציה וההעלבות.

אנה- מיי מרגישה מאוד חולה לאחר הלידה ובעלה לא מוכן לבטל את סבב ההופעות שמתחיל ביום למחרת למרות שמצבה קשה והרופא אסר עליה לצאת מהמיטה בבית החולים.

עקב החולי והחולשה, היא לאט לאט מאבדת את קולה ומנסה להסביר לבעלה "אייק" את המצב, הוא מתעלם ומקלל אותה תוך שימוש במשפטים מניפולטיביים כמו "אם לא תעלי לבמה לא יהיה כסף לאוכל" כשברור שמצבם הכלכלי הוא מאוד טוב ויציב והופעה אחת שהם לא יופיעו בה לא תפגע בהם כלכלית. בנוסף, לאחר שהגניב אותה הביתה מבית החולים, בוקר למחרת היא מתנצלת ללא הפסקה מכיוון שאין ביכולתה לעלות להופיע מכיוון שמצבה הבריאותי מאוד קשה ובמקום שאייק ישאר איתה ויעזור לה להחלים הוא מקלל אותה ויוצא מן הבית בסערה להופעה שלו.

מצבה הרגשי של אנה-מיי מאוד מבלבל מכיוון והיא מאושרת ומרוצה מחייה בשלב זה בסרט אך מצב הפיזי הוא זה שמונע ממנה לעשות את הדבר שהיא אוהבת, להופיע, ועקב כך היא מקבלת את ההערות הפוגעניות מבעלה. העלבות אלה גורמות למצבה הנפשי להתדרדר אך היא נשארת חזקה בשביל בנה "ג'וניור".
אנה-מיי מצליחה להעביר את הנושא כמו שצריך בסצנה. הבעות הפנים שלה ודרך הדיבור שלה משתנים בהתאם למה שבעלה אומר לה ושפת הדיבור שלה מאוד מתגוננת כל הזמן.

הדמויות בסצנה(הרופא ואחותה של אנה-מיי) מקבלות את הדמות הראשית, אנה-מיי.

הרופא- דורש שהיא תישאר בבית החולים ולא תצא לסבב ההופעות שלה.

אחותה של אנה-מיי- עוזרת לה להבריא בכך שהיא מכינה לה מאכלים חמים ואומרת לה דברים שיגרמו לה להרגיש טוב עם עצמה.

הדמויות בסצנה לא מרגישות בנוח איפה שהן נמצאות. אנה-מיי, חולה ועוברת אלימות נפשית מצידה של בעלה. אייק, בלחץ מהקריירה שלו למרות שאינה נמצא בסכנה. הדמויות ברקע (הרופא והאחות), מראות תמיכה באנה-מיי ודורשות שתנוח.

סצנה 2:

הנושא "אלימות במשפחה" מוצג באופן לא מוסתר וגלוי לצופה.

לאחר שאנה-מיי שיחקה עם חברותיה(שהן גם חברותיה לעבודה) בבריכת ביתה היא נכנסת לביתה לדבר עם בעלה ומבקשת שיבוא החוצה וישחק איתה ועם חברותיה במים.

בעלה מביע בפניה שעליו לכתוב שירים נוספים מכיוון שדחה אותם במשך תקופה של חצי שנה ושאין באפשרותו להשתעשע כרגע. ואנה-מיי אומרת לו שאין לו מה לדאוג כי "הם גם ככה נשמעים אותו הדבר", דברים אלו "הדליקו" אותו והוא ניגש אליה, כל פעם קרוב יותר, ושאל אותה שוב ושוב "מה אמרת?".

בשלב הזה הוא כבר מאוד קרוב לפרצופה של אנה-מיי והיא אומרת לו "הם לא נשמעים בדיוק אותו הדבר.." בגמגום ופחד. ישנה עצירה של כמה שניות מעטות עד שהוא נותן לה סטירה שגורמת לאפה לדמם והיא נופלת לספה, היא מבועתת ונופלת אחורה בניסיון להתרחק מבעלה אך הוא מתקרב אליה בועט, תופס אותה בידיה ומושך אותה לחדר בסוף מסדרון הבית תוך שהיא צועקת בקולי קולות "לא" מספר רב של פעמים. חברותיה אשר משחקות בבריכה, שומעות את המתרחש ובזמן שהוא משך אותה לחדר הם חולפים על פני שלושת ילדיהם הקטנים(גילם לא ידוע, אך הם אינם יודעים לדבר אנגלית שוטפת עוד) שרואים ושומעים הכל.כשהם מגיעים לחדר הוא משליך אותה על הרצפה ומסתכל עליה "את תעזבי אותי עכשיו נכון?" , מסתכל עליה כמה שניות, בוחן אותה והולך. בדרכו חזרה, הוא רואה את הילדים המבועתים ואומר להם "אמא ואני רק דיברנו" , הילדים בוכים וסוגרים את דלת חדרם.

בוקר למחרת הוא מניח לה מתנה על המיטה, אנה-מיי לא פותחת אותה.

מצבה הרגשי של הדמות הראשית, אנה-מיי, מוצג באופן חיובי לרוב, למרות מה שקרה לה.

היא עדיין מלאה באהבה כלפי בעלה ומנסה להצדיק את מעשיו מול חברותיה אשר דואגות לה, אך מצבה מקשה עליה לעזוב אותו.

השחקנית מצליחה להציג את הנושא באופן ברור ומובן.

הבעות פניה, שפת הגוף שלה, והבעת רגשותיה דרך הקול שלה מאוד משכנעים ומצליחים לשדר את הסיטואציה כמו שצריך.

דמויות המשנה בסצנה מקבלות את הדמות הראשית.

בניה אוהבים אותה וחברותיה(שהן גם השותפות שלה בעבודה) תומכות בה מאוד.

אף דמות אינה מרגישה בנוח בסיטואציה הזאת.

אנה-מיי מרגישה מאויימת ולא בטוחה, הבנים שלה חשים בפחד לאורך כל הסרט, הבעל עצבני ולא רגוע, חברותיה של אנה-מיי מודאגות ומפחדות(למרות שהאיום הוא לא עליהן).

סצנה 3:

-נושא ה"אלימות במשפחה" מוצג באופן ברור כאשר אפשר לראות אונס.

האנס: אייק, הקורבן\הנאנסת: אנה-מיי. הסצנה מתחילה בכך שאפשר לראות את אנה-מיי בחדר ההקלטות בסלון ביתם מקליטה שירים חדשים לקראת ההופעות הבאות של הצמד, אייק יושב בסלון עם חבריו. במהלך ההקלטות של אנה-מיי אייק נותן לה ביקורת ותחילה מבקש ממנה בנימוס שתביע יותר רגש בשירה שלה, לאחר מכן הוא מתחיל לדרוש בזעם. לטענתו, אין שום שינוי בדרך שבה אנה-מיי שרה למרות שחבריו אומרים לו שהם חושבים שהיא שרה מאוד יפה ושאין שום בעיה בדרך שהיא שרה. הוא מוציא את כולם מהחדר בטענה ש"הם צריכים קצת פרטיות כדי שאנה-מיי תצליח להקליט כמו שצריך. ברגע שכולם יוצאים ורק אייק ואנה-מיי בחדר, הוא נכנס לאולפן ההקלטות שבו נמצאת אנה-מיי, חונק אותה ואונס אותה בברוטליות בזמן שהיא מנסה לדחוף, לצעוק, לברוח. אך ללא הצלחה.

מצבה הרגשי של הדמות הראשית, אנה-מיי, מאוד גרוע אך היא עדיין מלאת תקווה כל פעם מחדש שהתנהגותו של אייק תשתנה. מצבה המנטלי הקשה לא מונע ממנה לנסות להתנגד, למרות שהיא אינה מצליחה.
שני השחקנים, אייק ואנה-מיי, מצליחים להציג את הנושא באופן מאוד ברור. גם בתור הקורבן וגם בתור האדם המתעלל. הסצנה הייתה קשה לצפייה, הרגישה אמיתית למרות שזה משחק.
לא ברור אם הדמויות המשניות מקבלות את אנה-מיי מכיוון שהן כן מביעות תמיכה בשירה שלה אך מתעלמים מהצלקות והפנס שיש לאנה-מיי בעין.
הדמויות מרגישות בנוח איפה שהן נמצאות, תחילה גם אנה-מיי. אנה-מיי מתחילה להרגיש פחד ואי נוחות כשחבריו של אייק עוזבים את החדר לאחר שביקש מהם לעזוב.

המסקנות שלי מהסרט What’s Love Got To Do With It- 1993

המסקנות האישיות שלי מהסרט הן במובן התקשורתי והן בפאן האישי על סמך חווית הצפייה הן; למרות שהסרט נחשב כישן ויצא לפני כשני עשורים, הוא מעביר בצורה מאוד ברורה את סוגי האלימות הנפוצים במשפחה כגון: אלימות פיזית- המכות שאנה מיי הייתה מקבלת, אלימות נפשית- השפה הפוגענית שבעלה של אנה מיי השתמש כלפיה וחוסר הכבוד, אלימות מינית- האונס החוזר שוב ושוב שהייתה חווה הדמות הראשית, אלימות כלכלית- נושא האלימו הכלכלית לא היה מאוד ברור והייתי צריכה להסתכל על סצנות רבות שוב ושוב על מנת להבין שאנה-מיי אינה מחזיקה בשום מקור של כסף(כרטיס אשראי, מזומן) ושכל הכסף בעצם נמצא אצל בעלה ובשליטתו.

כלומר, הנושא היה מודע גם באותה התקופה אך בסרט היה ניתן לראות שהתקשורת אינה מתערבת בנושא למרות המשפט הפתוח שהתרחש ולמרות שהזוג היו בין האנשים הכי מדוברים באותה התקופה.

ריגש אותי מאוד לראות את הסצנה בסרט שבה אנה-מיי מחזירה פיזית ונפשית לבעלה בזמן שהם נסעו בלימוזינה שלהם אל בית המלון ושהייתה היענות מצד בית מלון אחר על מנת שיהיה לאנה מיי מקום לישון בו לאחר שברחה מבעלה למרות שלה היה לה כסף לשלם כי הכסף נמצא ברשותו של בעלה, זה הראה לי שאנשים חשים אמפתיה כלפי הנושא הזה.

Berlin Syndrome

סיכום תוכן הסרט-

הצלמת האוסטרלית, קלייר, נחושה בדעתה לצאת למסע אחר עצמה, ליצור חוויות חדשות ולתעד את המתרחש בברלין.

בזמן שהיא מעריכה את המבנים והארכיטקטורה המיוחדת ומתעדת את המתרחשת סביבתה היא נתקלת באנדי אשר חפציו נפלו מידיו והיא עזרה לו להרים אותם.

אנדי הוא גבר נאה עם נימוסים מרהיבים אשר מצליח להשחיל בין מילותיו פלירטוטים אשר מקסימים את קלייר ומצליחים להכניס אותו ישר אל תוך ליבה. בין השניים יש חיבור מיידי.

בוקר למחרת היא יוצאת אל העיר ומחפשת את אנדי באזור בו היא ראתה אותו פעם אחרונה, ואכן היא ראתה אותו בתוך חנות הספרים המקומית. הם מבלים את שאר היום יחד והוא מסיע אותה בערב אל ביתו אשר נמצא במקום מאוד שקט ומבודד. בניין הדירות בו הוא מתגורר נמצא מאחורי מבנים רבים

והיא מבלה את המשך הלילה שלה בברלין אצלו בדירתו, הלילה היה סוער והיה הסימן להתחלה של הקשר הזוגי שלהם שתחילה היה נראה מושלם ורומנטי.

כשהבוקר מגיע, קלייר מתעוררת בביתו של אנדי, מתלבשת ואורזת את התיקים שלה, היא מגלה שהיא תקועה בביתו ולא יכולה למצוא מפתח ספייר/נוסף ומנסה לפתוח את חלונות הדירה ללא הצלחה. זאת יכלה להיות טעות חד פעמית, אבל לאנדי אין שום אינטרס לתת לה ללכת, לעולם. רק שהיא עוד לא מודעת לזה. אנדי חוזר הביתה וקלייר שואלת אותו "נעלת אותי בכוונה?" , הוא 'מגלה' שהמפתח הספייר נמצא אצלו בכיס ומתנצל, במהלך היום הם מתקלחים יחד והולכים לישון.

קלייר מתעוררת לאנדי שאומר לה שהמפתח נמצא על השידה. לפני שהיא ניגשת לדלת היא מחטטת קצת בביתו ומגלה בין האלבומים תמונות עירום שלה שבן זוגה צילם בזמן שישנה ושמה לב שהשרשרת שאמה נתנה לה לא נמצאת עליה. היא נגשת לדלת עם המפתח ומגלה שהוא לא מתאים למנעול.

בהמשך הסרט אנו מגלים שהקורבן, קלייר, והפוגע, אנדי בעצם מחליפים תפקידים מידי פעם.

על מנת לנסות לברוח קלייר פוגעת באנדי ומחדירה מברג דרך ידו וכדי למנוע מקלייר לברוח הוא סוגר את הדלת על ידיה ושובר את אצבעותיה. חילופי תפקידים אלו ממשיכים עד סוף הסרט. החילוץ של קלייר מתבצע לאחר שחברתו לעבודה של אנדי, פרנקה, רואה את תמונות הפולרואיד שבהן רואים את קלייר עירומה במצבים שמראים שלא נעשו יחסים רומנטיים, אלא נעשו בכוח וחוסר הסכמה.

קלייר רצה מן עבודתה ורוכבת על האופניים שלה עד לביתו של אנדי.

אנדי רואה את התמונות על הרצפה ומבין מה הסיטואציה אך הוא נתקע בפקק, כשהוא מגיע הוא רואה פטיש ואת דלת הבית שלו פרוצה. קלייר ופרנקה מתחבאות ומנסות להשמיע קולות אשר בסופו של דבר מובילות אותו חזרה לדירתו לאחר החיפוש שעשה, כאשר הוא נכנס פנימה הדלת ננעלת מאחוריו והוא לא יכול לצאת מדירתו.

קלייר סוף סוף חופשייה מהדירה ומאנדי.

סצנה 1:

נושא ה"אלימות במשפחה" מוצג בסרט זה באופן שונה והופך ל"אלימות בין בני הזוג".

קלייר הבינה שאנדי לא עומד לתת לה ללכת. היא כלואה כמו חיה בכלוב תחת ידיו של אנדי.

לאחר שביקשה כמה וכמה פעמים שיתן לה ללכת ואף ניסתה להתחכם ולבקש שיאכלו את ארוחת הערב בחוץ על מנת שתוכל לברוח, היא הבינה שזה לא עומד לעזור לה.

היא החלה להרביץ לאנדי ולצרוח בכל הכוח שיתן לה ללכת ובתקווה שמישהו מהרחוב ישמע אותה אבל היא שכחה כמה וכמה דברים; לדירה של אנדי יש חלונות כפולים ככה שבנוסף שהם עמידים יותר הם גם חסינים לרעש, אנדי היחיד שגר באזור הזה- האזור מבודד משאר הרחובות והיא שכחה שהוא יותר חזק ממנה פיזית.

בסצנה זו אפשר לראות החלפת תפקידים בין הקורבן לפוגע, והיא מסתיימת בכך שאנדי משכיב אותה על הרצפה ולוחש לה "אף אחד לא יכול לשמוע אותך".

המצב הרגשי של הדמות הראשית, קלייר, הוא מאוד סוער. המתרחש בסצנה מאוד מקשה עליה מכיוון שהיא לא יכולה לשמור על קור רוח ורוגע כאשר היא מגלה שאין באפשרותה ללכת.

קלייר מציגה סיטואציה אשר יכולה להיות מציאותית, אך אף פעם לא נתקלתי בסיטואציה שבה הקורבן מרים יד על מי שפוגע בו.

לרוב אנו שומעים שהקורבנות מפחדים מידי לעשות דברים רבים מתוך פחד שיקרה להם משהו.

למרות שאנדי חטף אותה, בסצנה הזו הוא התנהג אליה בסבלנות ורוגע רב. כאשר קלייר הרביצה לו וצעקה הוא לא צעק ולא החזיר לה באלימות, אלא הוריד אותה לרצפה בעדינות ודיבר אליה ברוגע. לפני שהסיטואציה החמירה למצב של אלימות, הוא הכין לה ארוחת ערב שכללה מים ושאל אותה לשלומה.
אנדי מרגיש בנוח איפה שהוא נמצא, לא מראה סימן או רגש המראה על אי נוחות.

לעומתו, קלייר, מרגישה כלואה והיא נמצאת בחרדה ופחד רב.

סצנה 2:

הנושא "אלימות בין בני זוג" בא לידי בסצנה כך:

אנדי נכנס הביתה ונכנס לחדרו שבו הוא קשר את קלייר למיטה על מנת שלא תנסה לשבור שוב את החלונות ולברוח. הוא משחרר את החבלים מן הידיים שלה ובונה כיסא שקנה וכשהוא מסיים לבנות אותו הוא ניגש לקלייר ששוכבת מקופלת על המיטה ומראה לה שהוא קנה לה שוקולד ופאזל כדי שיהיה לה מה לעשות בפעם הבאה שהוא הולך.

קלייר קמה מהמיטה, זורקת עליו בכוח את החבלים והולכת למטבח.

אנדי נשאר רגוע ולא מגיב למתרחש.

הדמות הראשית, קלייר, מאוד נסערת מן הסיטואציה מכיוון שהייתה קשורה למיטה יום שלם ללא יכולת להעסיק את עצמה, ללכת לשירותים, לאכול ולשתות.
קלייר מצליחה להציג את הנושא באופן אמין בעזרת שפת גופה ודרך הדיבור שלה.
קלייר לא מרגישה בנוח איפה שהיא נמצאת מסיבות ברורות, היא הייתה למיטה יום שלם והיא מאוד טעונה רגשית.

אנדי, לעומתה, מרגיש בנוח מכיוון שזוהי דירתו אך מרגיש לא בנוח באותו הזמן בגלל התנהגותה של קלייר.

המסקנות שלי מהסרט Berlin Syndrome-2017

למרות שהסרט יותר חדש משני הסרטים שצפיתי בהם, הרגשתי שהנושא לא הועבר בדרך הנכונה ושהתרחשה העלאת מודעות רק בנוגע לסוג אלימות אחד, האלימות הפיזית, אשר הצופים נחשפים אליה לאורך כל הסרט.

לעומת זאת, הסרט חשף מן "סוג חדש" של קורבן-נפגע וסיטואציות מתחלפות של נפגע ופוגע.

בסצנות שבהן קלייר ואנדי מופיעים בהן יחד אפשר לראות שקלייר לא מוכנה לספוג את האלימות הפיזית שחלה עליה ועומדת על שלה. מביעה מה שהיא חושבת ולא עושה מה שאנדי מכריח אותה לעשות.

דבר נוסף, סיטואצית הנפגע והפוגע. במהלך העבודה ניתן לקרוא על פירוט הסיטואציות והסצנות בהן קלייר היא זאת שפועלת באלימות כלפי אנדי ברגעים בהם הוא דואג לה ומנסה להבין מה יושב לה על הלב. ברגעים הכי רגועים מצידו של אנדי שבהם הוא מנסה להרגיע את קלייר, מביא לה מתנות ומביע אהבה רגילה שמתקיימת בין זוגות רגילים קלייר בעצם מרביצה לו ומקללת אותו.

לא שמעתי על סיטואציה אמיתית בה התרחשו הסצנות האלו בסרט, זה פתח את עיני בנוגע לחילופי התפקידים בין הפוגע לנפגע ועל מקרים בהם הקורבן עומד על שלו.

תרומת התחקיר האישי לפרויקט הקבוצתי

התחקיר האישי שערכתי בנושא"ייצוג האלימות המשפחה בסרטים" תרם לקבוצה בכך שראינו שנושא האלימות במשפחה אכן מוצג 'על המסכים הגדולים'. אך מנגד, ראינו שנושא האלימות המשפחה אינו מוצג הרבה בסרטים המוקרנים והמופקים בשנים האחרונות באופן אשר ברור לצופה לעומת הסרטים לפני כעשור אשר להפך, היה קשה למצוא סרט שלא מציג את הנושא.